מרפאת מומחים לבריאות הנפש

כשזה לא סתם רגישות: על הפרעת אישיות גבולית אצל נשים

כשזה לא סתם רגישות: על הפרעת אישיות גבולית אצל נשים

כשזה לא סתם רגישות: על הפרעת אישיות גבולית אצל נשים

מחבר: מאת ד״ר מרק זאבין, פסיכיאטר מומחה | ישראקליניק – מרפאת מומחים לבריאות הנפש

ש נשים שמרגישות שהכול אצלן "יותר מדי".
יותר רגש. יותר דרמה. יותר פחד. יותר צורך בקִרבה – ואחריה דחייה.
לא פעם, כשנשים כאלו מגיעות אליי לקליניקה, הן כבר מותשות. הן הספיקו לשמוע מהסביבה שהן “רגשיות מדי”, “לא יציבות”, או “שוב שורפות קשר טוב”.
אבל האמת? הן פשוט חיות עם הפרעת אישיות גבולית – בלי שאף אחד סיפר להן על זה.

 

כשזה לא סתם רגישות: על הפרעת אישיות גבולית אצל נשים

מאת ד״ר מרק זאבין, פסיכיאטר מומחה, מנהל רפואי ישראקליניק, מרפאת מומחים לבריאות הנפש.


יש נשים שמרגישות שהכול אצלן "יותר מדי".
יותר רגש. יותר דרמה. יותר פחד. יותר צורך בקִרבה – ואחריה דחייה.
וכשזה חוזר על עצמו שוב ושוב – בזוגיות, במשפחה, בעבודה – עולה בפנים שאלה שלא מרפה:
"אולי משהו לא בסדר אצלי?"

לא פעם, כשנשים כאלו מגיעות אליי לקליניקה, הן כבר מותשות. הן הספיקו לשמוע מהסביבה שהן “רגשיות מדי”, “לא יציבות”, או “שוב שורפות קשר טוב”.
אבל האמת? הן פשוט חיות עם הפרעת אישיות גבולית – בלי שאף אחד סיפר להן על זה.


אז מתי זה באמת מתחיל?

באופן רשמי, אנחנו לא מאבחנים BPD לפני גיל 18. אבל כבר בגיל ההתבגרות אפשר להרגיש שהדברים לא לגמרי שגרתיים.

במקרים רבים, כשאנחנו לוקחים אנמנזה במרפאה, נשים מספרות על גילאי 13–14 שבהם התחילו שינויים חדים בהתנהגות ובתחושה הפנימית:
חוסר שייכות, התפרצויות, פחד עז להינטש, תחושה שהן "לא באמת מכירות את עצמן". זה לא עובר. זה פשוט מקבל צורה שונה לאורך השנים.


מקרה שאני לא שוכח

הגיעה אלינו צעירה בת 19, אחרי שורת ניסיונות טיפול.
בגיל 13 התחילה להסתכל במראה ולהגיד: "אני לא מרגישה שזו אני".
ההורים קיבלו ממנה זעם בלתי פוסק. בגיל 16 כבר חתכה את עצמה – לא בשביל תשומת לב, אלא כי הרגישה ריק כל כך, שהיא רק רצתה להרגיש משהו.
היו גם תקופות של שימוש באלכוהול וסמים, פרידות פתאומיות מקשרים חזקים, ואותה תחושת זהות מתפוררת שחוזרת בכל פעם מחדש.

היא ישבה מולי ואמרה בשקט:
"אני כל הזמן משתנה. פעם אני הילדה הכי רגישה, פעם אני מי שמפוצצת כל דבר. אני לא יודעת מי אני באמת."

זו תיאור קלאסי. וכשמבינים את זה – אפשר להתחיל טיפול מהשורש.


ולמה דווקא נשים?

לא רק כי BPD נפוצה יותר בקרב נשים (כ-75% מהמקרים המאובחנים).
אלא כי החברה מצפה מנשים לווסת רגש, להבין את כולם, להיות מושלמות – אבל לא נותנת להן מרחב אמיתי להתפרק כשצריך.
רבות מהמטופלות שלנו למדו מגיל צעיר "להחזיק את עצמן" — עד שהגוף והנפש כבר לא יכלו יותר.


ומה עושים?

בעולם, נהוג להשתמש ב-DBT. זה עובד – אין ויכוח.

אבל אצלנו בישראקליניק, הגישה קצת אחרת:
אנחנו שמים את הסכמותרפיה (Schema Therapy) בקו הראשון.
זו שיטה שמסתכלת לעומק, אל תוך הסכמות הלא-מודעות שנוצרו בילדות – כמו “אני לא ראויה לאהבה”, או “כולם יעזבו אותי בסוף”.
העבודה לא מהירה, אבל מדויקת: בשנה וחצי של טיפול ממוקד, הרבה נשים מצליחות לחולל שינוי עמוק באמת.

כמובן, כשצריך – אנחנו משלבים גם טיפול תרופתי.
וגם בני זוג, הורים, או דמויות משמעותיות – כחלק מהמערכת שמסביב.


ומה קורה אם לא מטפלים?

הדפוסים לא נעלמים מעצמם.
ללא טיפול, הפרעת אישיות גבולית מובילה לרוב למעגל של כאב: זוגיות הרסנית, פגיעות עצמיות, נטישה של מסגרות, ולפעמים גם מצבים פסיכיאטריים חמורים יותר.
החיים נהיים מסע הישרדות – במקום תהליך של צמיחה.


מילה לסיום

נשים עם BPD הן לא בעיה. הן לא כישלון. הן פשוט צריכות מישהו שיבין, באמת.
חשוב להבין אותן, לתת שם לחוויה, לתת תקווה, וללוות תהליך שיכול להחזיר לה חיים — לא על הנייר, אלא באמת.

ישראקליניק – מרפאת מומחים לבריאות הנפש